<h1>סידור רבינו סעדיה גאון</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ביאור ביעור החמץ. מן הבתים צריך לבדקו לאור הנר בערב י"ג ניסן ליל י"ד, אחרי שכיבדו אותם מן האבק המרובה לפני כן. ויקח בידו השמאלית נר ובימנית סכין או כיוצא בו שיבדוק בו את החורים בחיפוש החמץ, ואם החזיק אחר את הנר לפניו יצא. ולפני שיעשה דבר צריך לברך ב' א' ייי אלהינו מלך העולם אשר קדש' במצותיו וצונו על ביעור חמץ. ואח"כ יבדוק את המקומות הגלויים שבבית וחוריו.
<h2>דף ו.</h2>
ומי שרוצה לנסוע והוא חושש שבפסח יעדר מביתו ואין בבית מי שינקה אותו מן החמץ, אם יצא לדרך בתוך שלשים יום לפני הפסח חייב לבדוק ואם יצא לפני כן לא.
<h2>דף ו:</h2>
וכל זמן שהוא עוסק בבדיקה לא ידבר עד שיגמור. וכשגמר לבדוק יבטל את החמץ מרשותו במחשבה ובדיבור ויאמר כל חמץ שנשאר ברשותי ואינני יודע עליו, בטלתיו מרשותי והוא אצלי כמו אבק. ואם אמר בלשון ארמית, הרי זה עדיף. כל חמירא דאיכא ברשותאי ולא ידענא ביה לבטול מרשותאי ולהוי כעפרא.
<h2>דף ז.</h2>
וכל מקום בדירתו צריך לבדוק חוץ מהמקומות שהוא יודע שאין חמץ נכנס בהם, כגון ארונות ששומרים בהם בגדים ומצעים וסחורות וכיוצא בהם, ולא יחוש שמא איזה זוחל גרר שמה חמץ. אבל ארונות של מאכלים ומשקים ואפילו אם אינם חמץ אלא כגון פירות ויין וכיוצא בהם, צריך לבדוק.
<h2>דף ז:</h2>
והלש עיסה שמשקל קמחה תש"כ דרהמים והוא שיעור עמר לגלגולת צריך להפריש חלק לשרפה וחלק לכהן. והנשרף אין לו שיעור והניתן לכהן שיעורו חלק אחד מכ"ד מן הקמח דהיינו משקל ל' דרהם וכשתגמר העיסה צריך לברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש חלה, ומתחיל בככר העומד לשרפה ומפרישו ואח"כ מוציא את הככר אשר לכהן, ואסור לדבר בינתים. ואם שכח להפריש את חלק הכהן מוציא ככר מן הסל ונותנו לו, ואם שכח להפריש מה שנשרף באש, לוקח ככר ונותנו לילד מילדי הכהנים שלא הגיע לפרקו ויאכלנו.
והמתקן מעקה לגגו ולכל מקום מיוחד צריך לברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות מעקה.
והקובע מזוזה בפתחו צריך לברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לקבוע מזוזה. וסדר קביעתה ששמים אותה בדבר של עץ וקובעים אותה במסמרים במזוזת הפתח הימנית בתחלת השליש העליון של גובה הפתח תחת המשקוף, וצירי הדלת ירמזו אל פני הפתח באיזה מקום שהם באופן שתיקבע המזוזה לימין הנכנס.
והשוחט בהמה או חיה או עוף צריך לברך אשר קדשנו במצ' וצונו על השחיטה. ואם הוא רוצה לשחט בהמות הרבה, מברך על השחיטה פעם אחת אם לא דבר בינתים, ואם דבר ביניהם חוזר על הברכה. ואם הנשחט הוא חיה או עוף צריך לכסות את דמו אחרי השחיטה בעפר, ומברך לפני הכיסוי אשר קדשנו במצותיו וצונו על כסוי הדם. ואם שחט עופות הרבה או... רבים, ימתין עד שיתאספו דמיהם ואח"כ מברך ברכה אחת ומכסם.
על כל המצוות המוטלות עלינו צריך לברך את שם ה' לפני עשייתן, כגון הציצית שקודם לבישתן מברכים אשר קדש' במצ' וצו' להתעטף בציצית, אבל בזמן קביעתן בכסות לא צריך לברך כלום, וכגון התפילין כשמהדקים של היד על היד ושל הראש על הראש צריך לברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין, וכן כל המצוות חוץ מהטבילה שמברכים אחריה אשר קדש' במצ' וצו' על הטבילה.
<h2>דף י:</h2>
ומי שהיה בדרך ושב לביתו אחרי הפסח ולא היה בבית מי שינקהו, צריך הוא לנקותו אע"פ שהפסח כבר עבר שמא נשאר איזה חמץ ישן בביתו ויתערב בחדש אחרי זמן מה ויאכלהו בלי דעת, והרי כל חמץ של יהודי שעבר עליו הפסח, בכל מקום שיהיה מחלקי הארץ, אסור לו באכילה ובהנאה או שימכרנו לגוי או יתנהו לו למתנה מפני שהוא זוכה בו לכבוד אצלו, וצריך לסדר את ענינו לפני פסח כך שיצא (החמץ) מידו.
והלחם שנשאר לו יש לשמר היטב כדי שלא יפזר ממנו כלום ויצטרך לחזור ולבדוק. וישאיר לו כשיעור מה שיאכל הוא ואנשי ביתו עד השעה הרביעית מיום י"ד בניסן.
<h2>דף ל:</h2>
והכלים צריך לנקות היטב מן החמץ וזאת בשלשה אופנים. מה שדרכו להשתמש בו במים צוננים — במים צוננים, ומה שהשתמשו בו בחמים מנקים בחמים, ומה שהשתמשו בו במים רותחים לא יספיקו לו אלא רותחים. במה דברים אמורים אם רצה שישתמשו בהם בפסח, אבל אם לא ישתמשו בהם ורק יניחם עד אחרי פסח אם אין בהם עוד חמץ ניכר די להם בשטיפה. וכלי חרס צריך להניח בכל אופן עד אחרי פסח ואין להשתמש בהם בפסח מפני שבשום פנים לא יהיו נקיים.
<h2>דף לו.</h2>
ולא ימשחנה בשמן ולא בשומן ולא בדבש ולא יתן עליה שומשום ואל יתערב עם המים והקמח שום דבר.
<h2>דף לט.</h2>
וביאור ספור הגאולה בליל פסח. יכין את המצה הזאת וישמור, ויקנה כלשהוא חסא או עולשי הבר או אלעלת' והוא העולשין וישמור, ויקנה כל שהוא משאר הירקות כגון כרפס וגרגיר וצנון, ויכין רוטב מן תמרים ואגוזים ושומשום וילוש בחומץ וזה נקרא הליק, ויניח שני מינים או ג' או ד' סלק ואורז ודבר מלוח וביצים וישמור כל זאת עד ליל חמשה עשר בניסן.
<h2>דף מב.</h2>
וביאור עשית המצות. לוקחים קמח חטים או שעורים שלא נפלו עליו שום מים לא לפני טחינתו ולא אחריה, ונותנים ממנו בכלי ריק משקל תש"כ דרהם קמח והוא שיעור עומר לגלגולת, ואין יוצקים עליו מים עד שהסיקו את התנור כשיעור חצי הסיקו. וכשהוסק כך יוצקים על הקמח הזה מים שלנו והזדככו, לא חמים ולא פושרים. ויעסקו באפיתה שלשה אנשים. אחד לש והאחר מהפך בעיסה ואחרון אופה עד שיגיע לככר האחרון. ואסור ללש להוסיף משהו על תש"כ דרהם קמח כדי שלא יתעכב הככר האחרון בעריבה, ולא ימעט מן תש"כ דרהם כדי שלא תחסר ממנו מצות חלה. והמהפך בעיסה והלש אל יניחו את העיסה מידיהם אף רגע.
ולפני האופה צריך להיות כלי ובו מים וכל פעם שתתחמם ידו מן התנור ירחצנה בהם, ובכל פעם שנתחממו המים האלה ישפך אותם ויביא אחרים. וכששופך את המים האלה וכל מים שנוקו בהם העריבה וידי המהפך בעיסה והלש יפזרם כדי שלא יתאספו ויקוו. ואם אותו אופה עושה לחם [מקוטף ב]מים צריך כלי אחר ובו מים שבהם יקטף את הלחם.
<h2>דף מו:</h2>
ואסור לאפות ולבשל בחג מה שישאיר ממנו בכוונה תחילה לחול, אלא אם עשה כך בלא כוונה.
<h2>דף מח:</h2>
וביאור עשית המצות. לוקחים קמח חטים או שעורים שלא נפלו עליו שום מים לא לפני טחינתו ולא אחריה, ונותנים ממנו בכלי ריק משקל תש"כ דרהם קמח והוא שיעור עומר לגלגולת, ואין יוצקים עליו מים עד שהסיקו את התנור כשיעור חצי הסיקו. וכשהוסק כך יוצקים על הקמח הזה מים שלנו והזדככו, לא חמים ולא פושרים. ויעסקו באפיתה שלשה אנשים. אחד לש והאחר מהפך בעיסה ואחרון אופה עד שיגיע לככר האחרון. ואסור ללש להוסיף משהו על תש"כ דרהם קמח כדי שלא יתעכב הככר האחרון בעריבה, ולא ימעט מן תש"כ דרהם כדי שלא תחסר ממנו מצות חלה. והמהפך בעיסה והלש אל יניחו את העיסה מידיהם אף רגע.
<h2>דף ק:</h2>
ואם קידש בביתו ואחר כך בא אחד מבני ביתו או משרת או פועל, מותר לחזור על הקידוש ויקדש אפילו חמש ועשר פעמים.
<h2>דף קא.</h2>
ואם יש להם יין בצבור בליל שבת מברך עליו החזן בורא פרי הגפן ואח"כ ב' אתה ייי אלהינו מלך העולם אשר קדשנו ורצה בנו שבת קדשו באהבה הנחילנו זכרון למעשה בראשית היא תחלת באהבה מקרא קדש זכר ליציאת מצרים כי בנו בחרת אותנו קדשת מכל העמים שבתות קדשך באהבה ורצון הנחלתנו ב' אתה ייי מקדש השבת. וכל אחד כשיבוא לביתו, בין אם קידש כבר בבית הכנסת או לא, בכל אפן צריך לקדש בביתו ולקרוא לפני כן את שלשת הפסוקים ויכלו ויכל ויברך. ואם יש לו יין יברך בורא פרי הגפן ויקדש אשר קדשנו כמו שבארתי.
<h2>דף קב:</h2>
ואם חל בליל יום א' מקדש תחלה בורא פרי הגפן אח"כ אשר בחר בנו כפי שתארתי אח"כ מברך על מנורה או נר של שעוה בורא מאורי האש אח"כ ב' אתה ייי אלהינו מלך העולם המבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לגוים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ואת יום השביעי הגדול והקדוש מששת ימים קדשת ב' אתה ייי המבדיל בין קודש לקודש. וכן דרך כל קידוש והבדלה אם יהיו ביחד באיזה חג שהוא.
<h2>דף קג.</h2>
ובכל מוצאי שבת ויו"ט נוהגים אנו להבדיל בתפלה, ויש בהם עוד הבדלה על היין, והיא שלוקחים כוס יין ומברכים עליו בורא פרי הגפן, אח"כ יברך על מנורה או נר שעוה או נר אחר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא מאורי האש והמברך פושט את ידיו וגם הנמצאים שם ומסתכלים באור הנר שנפל עליהן. אח"כ מברך ב' א' ייי אלהינו מלך העולם המבדיל בין קודש לחול ובין אור לחשך ובין ישראל לגוים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה ב' אתה ייי המבדיל בין קודש לחול. ושותים ולא צריך דוקא שיטעמו ממנו כל הנמצאים שם. וכדרך זו צריך להבדיל במוצאי יום הכפורים ובמוצאי יו"ט, אבל אין אומרים (במוצאי י"ט) בורא מאורי האש כי משך כל היום היה השימוש בה מותר, כאפיה ובישול. [ק"ד ע"ב] ואע"פ שאין אומרים בורא מאורי האש במוצאי יו"ט על כל פנים צריך לומר ובין יום השביעי לששת ימי המעשה, כי באמרו זאת אינו קובע שהיום הזה היה שבת אלא הוא מונה מיני ההבדלות, מה שהיה ענינו ומה שלא היה.
<h2>דף קד.</h2>
ואם חל בליל יום א' מקדש תחלה בורא פרי הגפן אח"כ אשר בחר בנו כפי שתארתי אח"כ מברך על מנורה או נר של שעוה בורא מאורי האש אח"כ ב' אתה ייי אלהינו מלך העולם המבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לגוים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ואת יום השביעי הגדול והקדוש מששת ימים קדשת ב' אתה ייי המבדיל בין קודש לקודש. וכן דרך כל קידוש והבדלה אם יהיו ביחד באיזה חג שהוא.
<h2>דף קה:</h2>
וכל הנוכחים צריכים לטעום מן היין והלחם שקידש עליהם, ואסור לדבר לפני שיטעם מהקידוש ואם דיבר צריך לחזור ולברך בורא פרי הגפן.
<h2>דף קו:</h2>
ואם יש לו יין לקידוש אינו נוטל ידיו אלא אחרי הקידוש, ואם אין לו יין נוטל ידיו ומקדש על שתי ככרות לחם ויכלו והמוציא ואשר קדשנו. ובעל כרחו חייב לאכל בליל שבת פרוסת (לחם), לפחות כזית, ואם לאו אינו רשאי לקדש. ומי שקפץ ונטל ידיו לא יוכל עוד לקדש על היין באותו הלילה.
ואינו מותר להבדיל על הלחם כמו שמותר לקדש על הלחם. ומי שנאנס ולא הבדיל בליל יום א' יכול להבדיל ביום הראשון כלו, כל זמן שלא טעם כלום לא בלילה ולא ביום, ואם טעם משהו אין לו עוד אפשרות זאת. ואם חל ט' באב להיות ביום הראשון מותר להבדיל בליל ב' לפני שיצא מן התענית אע"פ שיום א' כבר עבר.
<h2>דף קז.</h2>
ומי שנאנס ולא קידש בליל שבת יכול לקדש ביום השבת.
<h2>דף קיד.</h2>
ומיד לכשיתאספו אנשי הבית צריך לקדש על כוס יין בורא פרי הגפן ואח"כ ב' אתה ייי אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון וקדשנו במצותיו ויתן לנו ייי אלהינו מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון ויום חג המצות הזה זמן חירותנו בשמחה מקרא קדש זכר ליציאת מצרים כי בנו בחרתה אותנו קדשתה מכל העמים מועדי קדשך בשמחה וששון הנחלתנו ב' אתה ייי מקדש ישראל והזמנים. ב' אתה ייי אלהינו מלך העולם שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה. ויסבו וישתו. — וכן דרך הקידוש של כל חג בשינוי מקום שם החג ההוא חוץ מן "חג ההשמדה" בלבד שאין אומרים בו שהחינו [סוכה מ"ז ע"א]. ואם חל החג בליל שבת מקדים בתחלה ויכלו שלשת הפסוקים אח"כ בורא פרי הגפן אח"כ אשר בחר בנו כפי שרשמתי וכולל את השבת עם הפסח ותתן לנו ייי אלהינו שבתות למנוחה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון שבת וחג המצות הזה [וחותם] ב' אתה ייי מקדש השבת וישראל והזמנים [אח"כ] שהחיינו. וכן דרך כל חג שיחול להיות בשבת, משנה מקום שם החג ההוא.
ורבים מחברינו מוסיפים בספור הגאולה ארבעה הדבורים האלה בארבעה מקומות. הדבור הראשון אומרים בבורא פרי הגפן. אשר ברא יין עסיס ברכה ארוכה וחתימתה ב' א' ה' המלך המרומם לבדו בורא פרי הגפן. וזה אסור לומר ואם אמרוהו בטל את הסדר הקבוע. אבל ג' האחרים שמותר לאמרם הנה אחד מהם ההרחבה בקדוש והיא שאומרים ברוך אתה ייי אלהינו מלך העולם אשר קדשנו מכל עם ורוממנו מכל לשון בחר בנו ויגדלנו רצה בנו ויפארנו תרומה הבדילנו מכל גוי ארץ חמדה הנחיל אותנו קידש את שמו בעולם כולו בגלל אבות שעשו את רצונו גבורות רבות עשה למענהו ואין חקר לנפלאותיו עדת קדושים אותנו קרא כרם חמדה נטע שעשועים ויקראם סגלה לשמו ראשית לקחם מכל גויי הארצות שהם משולים בצבא מרום ומכוננים ככוכבי הרקיע ויהיו עליונים בקרב תבל ונכבדים על כל האומות זיו פניהם כזיו השמש ומראה דמותם כמלאכי השרת להם יראו מלכים וקמו שרים וישתחוו למען ייי אשר נאמן קדוש ישראל כי בם בחר כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ייי ויקדשנו קדושת עולם ושמו הגדול עלינו קרא אותנו קרא עדה לשמו סגלה ונחלה מימות עולם ויקרבנו לפני הר סיני ויגישנו לפני חורב ויורישנו דברי חיים כתובים באצבע הדרו ויעש לנו ניסין וגבורות ויפרקנו מצרינו ויגאלנו מכף אויב ויושיענו מיד שונא ויתן לנו ייי אלהינו מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון ויום חג המצות הזה זמן חירותנו בשמחה מקרא קדש זכר ליציאת מצרים ויבחר בו ביום הזה מכל הימים וירצה בו ויקדשהו מכל הזמנים להיות מהללים בו על פלאי מעשיו ולהיות מזכירין אותו בכל שנה ושנה להודיע כי בו הוציא ייי את עבדיו ממצרים מכור הברזל אותנו מלט להודיע כי בו קבלו את מלכותו ברצון ולעבדו בלבב שלם להודיע כי בו עשה נקמות באויביהם ובו שקע צריהם בים להודיע כי בו עשה ייי אלהינו נסין וגבורות לאוהביו ונפלאות רבות לבני ידידיו כי בנו בחרת אותנו קדשת מכל העמים מועדי קדשך בשמחה וששון הנחלתנו ברוך אתה ייי מקדש ישראל והזמנים. והדבור השני הוספת אגדה שאומרים אותה לפני שאומרים רבן גמליאל אומר. ר' יוסי הגלילי אומ' מנין אתה אומר שלקו המצרים במצרים עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות במצרים הוא אומר ויאמרו החרטמים אל פרעה אצבע אלהים היא ועל הים הוא אומר וירא ישראל את היד הגדולה כמה לקו באצבע עשר מכות אמור מעתה במצרים לקו עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות ר' אליעזר או' מנין שכל מכה ומכה שהביא המקב"ה על המצרים במצרים היתה שלארבע מכות שנא' ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים עברה אחת וזעם שתים וצרה שלוש משלחת מלאכי רעים ארבע אמור מעתה במצרים לקו ארבעים מכות ועל הים לקו מאתים מכות ר' עקיבא אומר מנין שכל מכה ומכה שהביא המקב"ה על המצרים במצרים היתה שלחמש מכות שנא' ישלח בם חרון אפו אחת עברה שתים וזעם שלוש וצרה ארבע משלחת מלאכי רעים חמש אמור מעתה לקו המצ' במצרים חמשים מכות ועל הים לקו מאתים וחמשים מכות כמה מעלות למקום עלינו אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים דיינו ואלו עשה בהם שפטים ולא נתן לנו את ממונם דיינו ומניין שנתן לנו את ממונם שנא' וינצלו את מצרים עשאוה כמצולה שאין בה דגה [ברכות ט' ע"ב] למה מחבב הכתוב את בזת הים יתיר מבזת מצרים אלא מה שהיה בבתים נטלו במצרים ומה שהיה בבתי תסוראות נטלו על הים כנפי יונה נחפה בכסף זו בזת מצרים ואברותיה בירקרק חרוץ זו בזת הים ותרבי ותגדלי זו בזת מצרים ותבואי בעדי עדיים זו בזת הים תורי זהב נעשה לך זו בזת מצרים עם נקודות הכסף זו בזת הים [ילקו"ש תהלים רמז תשצ"ה] ואילו נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים דיינו ואילו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה דיינו ואילו העבירנו בתוכו בחרבה ולא שקע שונאינו בתוכו דיינו ואילו שקע שונאינו בתוכו ולא ספק צרכנו במדבר ארבעים שנה דיינו ואילו ספק צרכנו במדבר ארבעים שנה ולא נתן לנו את השבת דיינו ואילו נתן לנו את השבת ולא קירבנו לפני הר סיני דיינו ואילו קירבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו ואילו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לארץ דיינו ואילו הכניסנו לארץ ולא בנה לנו בית הבחירה דיינו כמה מעלות טובות כפולות ומכופלות למקום עלינו הוציאנו ממצרים ועשה בהם שפטים ונתן לנו את ממונם וקרע לנו את הים והעבירנו בתוכו בחרבה ושקע שונאינו בתוכו וספק צרכנו במדבר ארבעים שנה ונתן לנו את השבת וקירבנו לפני הר סיני ונתן לנו את התורה והכניסנו לארץ ישראל ובנה לנו בית הבחירה כפרה על כל עונותינו. והדבור השלישי. אתה גאלת את אבותינו ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה. בהיות אבותינו בתוך ארץ מצרים היו מעונים ומשועבדים תחת יד פרעה מלך מצרים. גם שם פרו ורבו כעפר הארץ וכארזי לבנון גבהו בקומה. דבר פרעה למחות את שמם ולהאביד זכרם מקרב תבל. הוא ועמו בעצה היו ויתחכמו סוד על זרע ישראל. וימררו את חייהם בפרך ובתשניק גדול קצרה רוחם. זרע ישרון אנחה לבש כי יד אויב גברה עליהם. חי וקיים שמע בקולם מלך מלכי המלכים ברוך הוא האזין להם. טוב וישר גדל מהם משה ידיד בחזון הושלח. יחד הראם באותות שדי ובמיני נגעים שנשפטו בני חם. כל בכוריהם לטבח מסר, ראשית בטנם לְדֶבֶר גדול. לכן נפלה צעקה גדולה במצרים בכי ומספד בכל חוצותיה. מעבדות לחירות יצאו ידידים ואין כושל במספר שבטים. ניהגם בטובו צור עולמים ויגיעם לים סוף ברחמים רבים. סגר הים בהמון גליו שונא רדף בהמון חילו. עיניהם נשאו למרום לבקש רחמים מאביר יעקב. פיהם פתחו גאולי ייי ושבחו למלכם על רוב נפלאותיו. צהל רכבו באויבי עמו להשליך שונאיו אל תוך מצולה. קרע ייי את מי הים וקיים שבועה שנשבע לאבותינו. ראו ידידים בפגרי שונאיהם שהן מוטלין על שפת הים. שירה וזמרה ודברי הלל אמר משה לפני קונו. תהלה ותפארת ודברי תושבחות אמרו פדויים לפני גואלם ומושיעם. כן אלהינו ואלהי אבותינו הגיענו בשמ' עד סוף הדבור. ואע"פ שיש בשלש ההוספות האלה אריכות לשון מרובה, אינן מזיקות למי שאמרן מפני שאינן בתוך תפלה.
וביאור ספור הגאולה בליל פסח. יכין את המצה הזאת וישמור, ויקנה כלשהוא חסא או עולשי הבר או אלעלת' והוא העולשין וישמור, ויקנה כל שהוא משאר הירקות כגון כרפס וגרגיר וצנון, ויכין רוטב מן תמרים ואגוזים ושומשום וילוש בחומץ וזה נקרא הליק, ויניח שני מינים או ג' או ד' סלק ואורז ודבר מלוח וביצים וישמור כל זאת עד ליל חמשה עשר בניסן.
<h2>דף קטו.</h2>
וכשהגיע ראש החבורה לגאל ישראל ושתו, יטלו ידיהם ויברכו על נטילת ידים ויקח בידו ככר וחצי ויברך המוציא, ואם היה ליל שבת יברך על שתי ככרות וחצי, ויחלק להם ולא יאכלו ולא ידברו אלא כל אחד מהם יחזיק את הפרוסה בידו עד שיברך המברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת מצה ויטבלו במלח ויאכלו. אח"כ יקח כל אחד מהם עלה של חסא והוא יברך להם אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת מרור ויטבלו בהליק ויאכלו. אח"כ יכרך מצה ומרור ביחד ויאכלו ממנו חתיכה בלא ברכה. ויאכלו כרצונם בשעת הארוחה ויסעדו מן המאכלים כדי שבעם, ואם ירצו לאכל בסעודה אי אלו פירות יביאום ויברכו לפניהם ואחריהם כמו שבארנו בשער הברכות.
אחר כך ירחצו ידיהם ויברכו על נטילת ידים ויביאו שולחן ועליו ירקות והליק בלבד ויברך על איזה מין שאיננו מרור בורא פרי האדמה ויטבול בהליק ויאכל ויברך אחריו בורא נפשות רבות. אח"כ מביאים שולחן ועליו מצה, או יניח על הראשון את המצה והמרור ואת התבשילים שכבר תארתי, ומניחים אותו ואח"כ מרימים אותו ואומרים הא שתא הכא לישנא בארעא דישראל הא שתא עבדי לישנא בני חארי כל דכפין ייתי וייכול כל דצריך ייתי ויפסח ושוב מניחים אותו. [קט"ז ע"א] וממלאים כוס שני ואם יש שם ילד בר-דעת יעמוד על רגליו וישאל מה דברי הלילה הזה כפי שאבאר, והחכם שבחבורה משיב לו תשובה שארשום אותה. ואם אין שם ילד בר-דעת הרי החכם הזה הוא השואל והוא המשיב. וזאת השאלה מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אין אנו מטבלין והלילה הזה מטבלין שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה והלילה הזה כלו מצה שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות והלילה הזה מרורים שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין ובין מסובין והלילה הזה מסובין. וזאת התשובה עבדים היינו לפרעה במצרים [וכו'].
<h2>דף קטז:</h2>
ברוך אתה ייי אלהינו מלך הע' אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והגיענו ללילה הזה לאכול בו מצה ומרורים כן אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו בשמחה לרגלים אחרים הבאים לקראתנו שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ונאכל שם מן הפסחים ומן הזבחים שזרק דמם על קיר מזבחך ברצון ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ב' א' ייי גאל ישראל. ב' א' י' א' מ' ה' ב' פרי הגפן ויסבו וישתו. וכשהוא אומר מצה זה ירים מצה אחת, וכן כשאומר מרורים אלו ירים את החסא או מה שיש שם ממינו.
<h2>דף קיז:</h2>
ולפני קריאת ההפטרה יברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הבוחר בישראל ובנביאי הצדק. וכשגמר אותה יברך ברוך את ייי אלהינו מלך העולם צדיק בכל הדורות נאמן אתה הוא ייי אלהינו ונאמנים דבריך ודברך אחור לא ישוב כי נאמן אתה ברוך אתה ייי הנאמן בכל דבריו. רחם על ציון כי היא בית חיינו ולעגומת נפש תנקום נקם מהרה בימינו ותשכון בה לעולם ועד ברוך אתה ייי בונה ירושלם. צמח דוד עתה תצמיח וקרנו תרום בישועתך ברוך אתה ייי מגן דוד. [ובשבת] הנח לנו כי אתה אבינו ומלוך עלינו מהרה כי אתה מלכינו ברוך אתה ייי מקדש השבת. ואם יש עמה ראש חדש, מוסיפים בחתימה מקדש השבת ישראל וראשי חדשים. ובמועד אומרים ותתן לנו ייי אלהינו מועדים לשמחה וחגים וזמנים לששון ויום חג פלוני הזה זמן פלוני מקרא קודש זכר ליציאת מצרים ברוך אתה ייי מקדש ישראל והזמנים ואין אומרים בו כי בנו בחרת מכל העמים כמו שאומרים בקידוש, כי זהו ההבדל ביניהם. ובראש השנה וביוה"כ אומרים ותתן לנו, כפי צורך שניהם, וחותמים מלך על כל הארץ או מוחל וסולח כמו שחותמים באתה בחרתנו. ואם יש שבת ויו"ט או ראש השנה או יום הכפורים ביחד, מצרפים. ובט' באב ותענית צבור אומר מגן דוד ומפסיק.
ואחרי כן יאכלו לקינוח סעודתם חתיכת מצה, ויסירו את השלחן ויטלו ידיהם וימלא כוס שלישי ויברך ברכת המזון. וימלא כוס רביעי ויתחיל עליו ממקום שפסק. לא לנו ייי לא לנו כי לשמך תן כבוד על חסדך על אמתך [וכו'] והם יענו על כל פסוק הללויה עד כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם הללויה. אח"כ יאמר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו והם יענו הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, וכן על כל פסוק מן יאמר נא ישראל עד נגילה ונשמחה בו, וכשאמר אנא ה' הושיעה נא יענו אנא ה' הושיעה נא, וכשאמר אנא ה' הצליחה נא יענו כמו כן אנא ה' הצליחה נא, ועד סוף המזמור. אח"כ יברך יהללוך ייי אלהינו עמנו כל מעשיך וחסידיך צדיקים עושי רצוניך מקימי תורתך כלם עמך בית ישראל ברנה יודו ויברכו וישבחו ויפארו וירוממו את שמך כי לך טוב להודות ולשמך נעים לזמר בכל יום תמיד ומרומם על כל ברכה ותהלה ב' א' ייי אלהינו מלך העולם האל המלך המהולל המשובח המפואר בפינו ובפי כל הנשמות מלך אל חי וקים משובח שמו תמיד ימלוך לעולם ועד ויסבו וישתו. והמוסיף מרצונו כוס חמשי יאמר עליו הודו לייי כי טוב כי לעולם חסדו הודו לאלהי האלהים כי לעולם חסדו [וכו'] ויענו הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו על כל פסוק ופסוק, וזה יהיה אחרי שהשמיט יהללוך עד שיאמרו אחרי [המזמור] הזה. ואסור לאכל או לשתות שום דבר אחרי ההלל האחרון, חוץ מן המים לצמאו.
<h2>דף קכא:</h2>
ועוד ברכת פדיון הבן. אם אשה שלא ילדה עדיין תלד בן צריך אביו לפדותו מן הכהן אחרי שימלאו לו שלשים יום, בדרהמים ששוים עשרים שקל שהם בערך כ"ח דרהמים וחצי וקיראט. וכשהאב מביא אותם אוחזם בידו ומברך ב'א'י' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן [אחר כך] ב' א' ייי אלהינו מלך העולם שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה [אח"כ הוא אומר לכהן] והי לך חמש סלעין בפדיון בני זה ונותנם לו והכהן אומר לו כשם שזכית לקיים מצוה זו כך תזכה לקיים כל מצותיה שלתורה. ויש שחידשו בברכת פדיון הבן דברים שאין להם עיקר ואינם שוים כלום, כמו אשר יצר את הילד במעי אמו ועוד, אבל אין רשות לכהן לברך כלום בשעת פדיון הבן.
